הברית האדומה־ירוקה – והמחיר האפשרי של החלפת נתניהו בכל מחיר
הברית בין השמאל הפרוגרסיבי לגורמים איסלאמיסטיים מעוררת שאלות על גבולות הפשרה הפוליטית. גם בישראל, הרצון להחליף שלטון אינו יכול לבוא על חשבון הביטחון, הזהות הלאומית והמשילות
הברית בין השמאל הפרוגרסיבי לגורמים איסלאמיסטיים מעוררת שאלות על גבולות הפשרה הפוליטית. גם בישראל, הרצון להחליף שלטון אינו יכול לבוא על חשבון הביטחון, הזהות הלאומית והמשילות
הפיגוע בצומת יהודה הוא תמרור אזהרה: הביטחון הלאומי אינו כלי במאבק על השלטון. אפשר לבקר את נתניהו, אבל אסור שהמאבק בו יכשיר כל שותפות קואליציונית, גם במחיר פגיעה בביטחון ובאחדות הלאומית
הכרעת הבוחר מושפעת לא רק מהצלחותיה ומכישלונותיה של הממשלה המכהנת, אלא גם מתחושת השייכות למפלגה או לגוש שהוא מזדהה עימם
ב-28 באוקטובר אני מצפה לראות הנהגה שמסוגלת להתאחד סביב הגנת המדינה ועתידה. ממשלת אחדות לאומית צריכה להיות יעד שמוכנים לעבוד ולהתפשר למענו
כל אישה שתיבחר לכנסת תשפיע גם על האופן שבו צעירות ידמיינו את עתידן. חשוב לא רק להיכנס בדלת, אלא להשאיר אותה פתוחה
ההצעה המופרכת והמאוד מסוכנת של ראש הממשלה לעבור ל"כלכלה עוקפת" או "כלכלת בלוקצ׳יין", תכניס באופן רשמי את ישראל לגוש המדינות המצורעות, מוכות הסנקציות – ותרסק סופית את כלכלתה
לאחר עדות מנדלבליט וחקירת אלשיך הצפויה, פרקליטי נתניהו צפויים לדרוש את עצירת ההליך בטענת "הגנה מן הצדק". גם המשטרה והפרקליטות אינן מעל החוק

ישראל זקוקה לגישה חדשה וחשיבה אסטרטגית שונה על מנת להתמודד בהצלחה עם איום הגרעין האיראני. כל השאר לא ממש עבד

מדובר באדם שליבו ופיו שווים, שלא ממהר לתת תשובות כי הוא שוקל בכובד ראש את דבריו ולא מסוגל לסטות מהאמת, גם היא זו מורכבת או לא נעימה לאוזן. גדי הוא האנטי-תזה של הפוליטיקאי החלקלק, השופך חיוכים מאולצים, האומר לכל אחת "יקירתי" או "אחי"
מחקר חדש חושף: נתניהו הוא שיאן הכותרות השליליות בפער בניו יורק טיימס וב-NBC. סמוטריץ' ובן גביר ממוקמים אחריו | דמויות כמו שקמה ברסלר ויאיר גולן מושכות אש בישראל, אך לא מוזכרות בכלי תקשורת אמריקאים
מתי אבא שלי בכה בליל הבחירות, ומה הוא אמר אחרי ששמע על החלטורה שעשיתי במטה של מפא"י | מה הייתי שמח שיהיה לראש הממשלה הנבחר | ועכשיו כולם ביחד לצרוח: "יאללה, הביתה, יאללה הביתה"
ביום שלישי תהיה לכולנו, כולל "השקופים", הזכות לבחור את מנהיגינו - וגם לגלות מי הסוקרים שדייקו בתחזיות ומי עשו בושות. וגנץ התקשה בתחבולות פוליטיות – אבל בצמתים המרכזיים הוא כן שם את ישראל לפני הכל
במשך שנים הצבעתי לליכוד, אך ב-2019 הבנתי שנתניהו וגושו אינם מעוניינים בי ובשכמותי: בוגרי יו"ש, אנשי ימין, דתיים וליברלים. ביום שלישי יכריעו האזרחים בין ישראל מערבית-דמוקרטית לריכוזית-תיאוקרטית
אם הבחירות יקפיצו מפלגת רסיס כזו או אחרת לעמדת סחיטה, על איזנקוט לא להירתע – ולהעדיף את המגזר הערבי כשותף מהימן יותר

גנץ המחיש פעם אחר פעם כי מנהיגות אמיתית נבחנת בנכונות לשאת בעול, לא בהתחמקות ממנו. בתוך שיח ציבורי אלים ומשתלח, כוחו המובהק התגלה דווקא בריסון העצמי. החלטתו לעצור בעת הזו אינה משום ויתור או הרמת ידיים, אלא חוליה נוספת בשרשרת האחריות הלאומית והדוגמה האישית שהנחו את דרכו מעולם
האמת האכזרית היא שמי שנותן את קולו לנתניהו מצביע בעד בידוד בינלאומי, שחיתות, שסעים חברתיים ועוני גובר
פעם יום בחירות היה חגיגה דמוקרטית שבו כולנו לבשנו בגדי חג, והיום הוא יום שמלווה במבול של השמצות, פילוג ואובדן אמון. אך דווקא עכשיו עלינו לזכור שהאחריות לעתיד נמצאת בידיים שלנו
כי, לא תאמינו, הצבעה על פי מצע היא רעיון לא רע בכלל
במלאת 70 שנה למבצע קדש מציג רון מיברג את יומן המלחמה של אביו. וגם מוכיח שבן שנתיים יכול לזכור מקומות ואנשים
לא אגלה למי אצביע, אבל אני יכול להסביר מדוע ראוי לתת לנתניהו עוד קדנציה: מהישגים ביטחוניים וכלכליים ועד המאבק על מערכת המשפט. גם אחרי מחדל 7 באוקטובר, אני סבור שהחלופות הקיימות הן הימור
אחרי הכישלון של מפלגות הקואליציה, הדעיכה של עופר וינטר והספקות סביב בנט ואיזנקוט, זו העת לאיווט. עם ניסיון פוליטי עשיר ועמדות ברור לאורך שנים, ליברמן הוא המועמד הראוי ביותר להנהגה

נתניהו זיהה את עקב אכילס של המחנה הנגדי. אם יעלה בידיהם להרכיב ממשלה, כיצד יתמודדו עם איראן, שטראמפ מאיים שוב ושוב לתקוף — רגע לפני שהוא מצהיר חגיגית שאפשר להגיע להסכם? "הכינו את הממ"דים והמקלטים" הייתה יכולה להיות סיסמת הבחירות של נתניהו. ואילו של איזנקוט? "קצת שפיות"




בין אלו שיכריעו את הבחירות נמצאים גם המתלבטים בין הגושים. קשה לדעת אם ברגע האמת יחליטו לחצות את הקווים ולחולל בעולמם שינוי זהותי, לעיתים בניגוד לסביבתם

במערכת הבחירות הנוכחית אף אחד לא מדבר על הסדרים מדיניים, למרות שרק הם יבטיחו לנו עתיד טוב
בזמן שנתניהו וכץ מאיימים על איראן והמתיחות הביטחונית גוברת לקראת הבחירות, בצה"ל מציגים תמונה שונה: אין דחיפות מבצעית לתקיפה, ובמערכת הביטחון מנסים להרגיע את הרוחות מחשש להסלמה בלתי מכוונת
דרוש היום מנהיג בדמותו של רבין - אמיץ, מוסרי, סמכותי, ערכי, צנוע וכזה שיודע לקחת אחריות
מפטירתה של רחל אמנו ועד רצח רבין - לי"א בחשוון משמעות סמלית בלוח השנה. זה הזמן לשמוע את ריבוי הקולות ולהזהיר מפני המחיר הנורא של שנאת אחים
טראמפ הביע תמיכה מפורשת בנתניהו כי הוא רוצה לצידו שותף שיסייע להמשיך את המהלך מול איראן וגם כדי שיוכל להגן על עצם ההחלטה לצאת למלחמה
הבחירות הקרובות הן הכי גורליות שהיו כאן אי פעם. ביום שלישי הבא נדע אם תמו להן ארבע השנים הנוראיות ביותר בתולדות ישראל


ממשלה ללא רוב יהודי היא טעות, וזה הוכח כבר בעבר. כדי להשיג רוב ציוני לתיקון, נדרש לעשות מעשה ציוני: התחייבות לכך שהטלפון הראשון של איזנקוט בליל ה-27 באוקטובר לא יהיה לרע"מ, אלא לליכוד. לא לנתניהו, לליכוד

אני רוצה לומר לגדי איזנקוט: אולי ישר יותר יהיה לשקול להחליף את סימן הקריאה בסימן שאלה?
יְטַהֵר אָדָם הֵיטֵב אֶת לִבּוֹ וְיָדָיו בְּטֶרֶם יַצְבִּיעַ עַל עַצְמוֹ כְּנִבְחָר
בני גנץ ניסה לשבור את החלוקה למחנות ולהציע פוליטיקה של אחדות, גם במחיר אישי ופוליטי • אלא שהניסיון לא הצליח, והוא נותר לבדו במערכת שממשיכה להתנהל סביב השאלה "כן ביבי או לא ביבי" • ייתכן שהתקשורת מושכת את השיח לקצוות, וייתכן שהחברה הישראלית פשוט עדיין לא מוכנה לפוליטיקה אחרת
121 צעדי סנקציות ננקטו נגד ישראל, מהם 93 עדיין בתוקף, והשלכותיהם כבר מורגשות בכלכלה, במחקר ובתעשיות הביטחוניות • מדיניות הממשלה ביו"ש עלולה להוביל להחרפת הבידוד הבינלאומי • האיום החמור ביותר: סנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם, ללא וטו אמריקני שיבלום אותן
הציבור הערבי צפוי לצאת לקלפיות כדי למנוע מהליכוד, מעוצמה יהודית ומהציונות הדתית להמשיך בשלטון • דווקא מפלגות גוש השינוי מתעלמות מהכוח הפוליטי שעשוי להכריע את הבחירות • בלי שותפות ערבית, לא ניתן להקים ממשלת שינוי






אם מנדלבליט אכן דיבר על "תיק שיציל את הדמוקרטיה", השאלה כבר אינה רק מה היו הראיות נגד נתניהו – אלא האם החשש ממנו ומהרפורמה המשפטית חלחל גם לשיקולי התביעה והפך למניע זר
אחרי שנים של פניות ועתירה לבג"ץ, ההליך המשמעתי נגד הרב שמואל אליהו הסתיים בהתראה בלבד. מאות התבטאויות נותרו מחוץ לקובלנה, והמסר שמועבר לרבנים בשירות הציבורי מדאיג במיוחד | דעה